"שלא תשתו לנו חשיש!" היו אומרות פעם אמהות מודאגות, חוששות לגורל ילדיהן שיוצאים ומבלים עם סמים לא חוקיים. אבל מאז נראה כי השתנו כמה דברים. קנביס, גראס, וויד, מריחואנה או חשיש – לא משנה איך נקרא למה שניתן לאסוף תחת הכותרת "סמים קלים" – כיום כבר די ברור כי כשמם כן הם – קלים. לא מומלצים בהכרח, אבל מוסכם שככל הנראה, לא מסוכנים כפי שנחשבו בעבר.
נושא הסמים הקלים מסרב לעזוב את הכותרות בישראל. שאלת חוקיותם עומדת במרכז מערכות בחירות של מפלגות ובמקביל, אנו חשופים לסיקור פרשות משפטיות כמו מעצרו של עמוס סילבר, מייסד הרשת "טלגראס". השקעות במניות קנביס גם הן הפכו לנושא לשיחה ערה, במקביל לדיון החברתי סביב הקנביס הרפואי. אז מה הסטטוס החוקי של קנביס כאן, בעצם? אולי שמעתם את המילה "רפורמה" בהקשר הזה. שתי רפורמות מעסיקות את התחום בשנה האחרונה. האחת היא "רפורמת אי ההפללה" שהחלה לפעול באפריל האחרון ומתייחסת לצרכני קנביס לצרכי הנאה, והשנייה "רפורמת הקנביס הרפואי", שנכנסה לתוקף במאי ומתייחסת לחולים אשר זקוקים לקנביס כדי להקל על כאבים, בעישון או בנטילה כשמן.
רפורמת "אי ההפללה" קובעת כי משתמש ללא עבר פלילי שנתפס עם פחות מ-15 גרם של סם ועומד בעוד תנאים הקבועים בחוק – יקבל קנס במקום לעבור הליך פלילי. רק בתפיסה רביעית של אותו משתמש, ניתן לפתוח נגדו הליך פלילי. חשוב לדעת: הצעד הזה לא נחשב "לגליזציה", כלומר משמעותו איננה שקנביס הוא חוקי בישראל – אבל הוא משנה את מעמד הצרכנים מול החוק. מכירת קנביס עדיין נחשבת לעבירה חמורה, ובמקרה של רשת "טלגראס", שמחברת צרכנים למוכרים דרך אפליקציה, המשטרה אף הגדירה אותה כ"ארגון פשע" לכל דבר.
אך בעוד שעישון קנביס לצורך הנאה עדיין אינו חוקי, לקנביס רפואי יש מעמד אחר. במקרה זה, צריכת קנביס מותרת, על פי רישיון שניתן לחולה ממשרד הבריאות. רישיון לשימוש בקנביס יכולים לקבל חולי סרטן שעוברים טיפולי כימותרפיה, אימונותרפיה או הקרנות; חולי קרוהן, איידס, טרשת נפוצה, אפילפסיה, פרקינסון, תסמונת טורט, חולים סופניים, חולים המטופלים במרפאות כאב, חולים שסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) ועוד. הזכאות אינה אוטומטית, ולכל אחת מהמחלות נדרשים תנאים נוספים לצורך קבלת הרישיון. התקופה שבה הרישיון יהיה בתוקף, אף היא עשויה להשתנות ממקרה למקרה.
במאי האחרון נכנסה לתוקף "רפורמת הקנביס הרפואי" אשר שינתה את הליך קבלת הרשיון לקנביס, את מחירו ואת הדרך להשיגו. בעבר, הדרך היחידה לקבל רשיון הייתה לפנות לרופא מומחה שפונה ל"יחידה לקנביס רפואי" במשרד הבריאות. אחרי הרפורמה התווסף הליך חלופי, וניתן גם לפנות לרופא שהוסמך על ידי היחידה, שינפיק את הרשיון בעצמו. לאחר קבלת הרשיון, המטופל יכול לרכוש את הקנביס הרפואי באחד מבתי המרקחת המורשים לכך. בכך טמון אחד השינויים המדוברים של הרפורמה – בעבר ניתן היה להשיג קנביס ברשיון באחד ממרכזי חלוקה ארציים וכיום הם התחלפו בבתי המרקחת. יש הטוענים כי למרות שמטרת צעד זה הייתה להגדיל את הגישה לקנביס, בפועל קורה ההיפך ונוצר סרבול מאחר והמלאי בבתי המרקחת מוגבל ויש לחפש במספר בתי מרקחת עד שנמצא הזן הייחודי לו זקוק כל מטופל. עוד שינוי שהביאה איתה הרפורמה הוא מחיר הקנביס. לפני הרפורמה, נגבה על הקנביס הרפואי סכום קבוע של השתתפות עצמית עבור כל מטופל, ואילו כיום המחיר הוא בהתאם לכמות.
למידע המלא על התנאים לקבלת רישיון לקנביס רפואי, ולקבלת הטפסים שיש למלא, הכנסו לערך ב"כל זכות". בריאות מלאה לכולם!