האם יזם חברתי (אני, אמתי קורן) צריך טיפול פסיכולוגי?

אהלן,

בפוסטים קודמים (1, 2 ו-3) סיפרתי די בפירוט על תהליך הקמת כל זכות. אספקט שאולי פחות הדגשתי הוא העובדה שלא רק שעזבתי את "סיר הבשר" של ההי-טק ("לאן הולכים לצהריים?") אלא אני מנהל את כל זכות מאז הקמתה בהתנדבות ובנוסף תורם סכומים די משמעותיים.

כשאנשים שומעים את זה אז די מהר נשאלות שאלות למה אתה עושה את זה? מה אתה מנסה להשיג? מה איבדת? התשובה הסטנדרטית שלי היא "אני כבר 5 שנים בפסיכואנליזה ומקווה לפתור את התעלומה עוד 3" (למען הסר ספק: אני לא…).

בחיי היום-יום אני פשוט פועל ללא שאלות של למה ומדוע. אבל לפעמים השאלה עולה גם אצלי. למשל, כשהשעון המעורר זורק אותי מהמיטה ב- 05:45 כדי שלא אאחר לרכבת לת"א כדי להגיע לישיבת צוות של כל זכות. קיימות כמה תשובות אופציונאליות לשאלה:

  • סיפור אישי? יש לא מעט יזמים חברתיים שפועלים כתוצאה מאירוע אישי, כגון מחלה שלהם או של מישהו קרוב להם. לשמחתי לא חוויתי דרמות.
  • פרסום אישי? אני לא חף מאגו אבל בכ"ז לא רואה את זה כמטרה
  • מנוע לקדם סדר יום פוליטי? כבר אמרו רבותינו שהכול פוליטיקה, אבל כנראה לא במקרה הזה.
  • משעמם לי? לא!
  • צריך טיפול? אני מקווה שנתינה לא מוגדרת כלקות ב- DSM-IV.

אז הינה ניסיון הסבר: זכיתי להוביל אקזיט ב- 2006 שהכניס לי לא מההורים שלי בערך ב- 2002עט כסף. משהו בתוכי הרגיש שבצד הברכה קיימת גם "חובה" להחזיר חלק מהתמורה לחברה. כנראה השפעת החינוך של הורי ז"ל (מצולמים מאחור בערך ב- 2002 כשהיו בני 82). ההיתכנות הכלכלית גם אפשרה לי חיבור בין הניסיון היזמי/טכנולוגי שלי ליעד חברתי של שיפור במיצוי זכויות באמצעות טכנולוגיה. חיבור שהוא לא רק עבודה אלא גם FUN!

דיברתי על FUN. לצערי זה לא תמיד FUN. לא כשצריך לגייס תרומות, לא כשצריך לנהל כספים, ובעיקר לא כשצריך לקום ב- 05:45 בבוקר…

אמתי

נ.ב.1 – אז למה אני מפרסם את הפוסט? אולי כדי להניע עוד ברי מזל כמוני לעבור לעולם החברתי.

נ.ב.2 – הזדמנות להודות גם למשפחתי ובעיקר לסמדר, שהולכים אתי לאורך כל הדרך. עם הרבה סבלנות.